בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  1239/16

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ג' קרא

 

העותרים:

1. יבגני גרוזדייב

 

2. האנה חרוזדייבה

 

3. ולדיסלאב גרוזדייב

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

רשות האוכלוסין וההגירה

                                          

עתירה למתן צו על תנאי

                                          

תאריך הישיבה:

י' בתמוז התשע"ז      

(04.07.2017)

 

בשם העותרים:

עו"ד תהילה מאיר; עו"ד ידין עילם

 

בשם המשיבה:

עו"ד רנאד עיד

 

 

פסק-דין

 

השופט נ' הנדל:

 

1.        מונחת בפנינו עתירה למתן צו לפיו תוענק לעותר 1 (להלן: העותר) אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות התש"י-1950 (להלן: חוק השבות), ובהתאם תוענק לעותרת 2 ולעותר 3 אזרחות בשל היותם אשתו ובנו.

 

           מוסכם כי העותר הוא בן לאם יהודיה ועל כן  הוא נכנס לזכאות שבות על פי סעיף 4ב לחוק השבות. אלא שמשרד הפנים דחה את בקשת העותר מן הטעם שהוא בן דת אחרת, רכיב שגובר על היות העותר בן לאם יהודיה. כך עולה מלשון סעיף 4ב לפיו "'יהודי' – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

 

2.        העותרים פנו בשנת 2008 לשגרירות הישראלית באוקראינה לקבלת מעמד בישראל מכוח יהדותו של העותר. ברם, הוא הצהיר בטופס הבקשה שהוא בן הדת הנוצרית. כיום טוען העותר כי הוא בן הלאום היהודי והוא חסר דת.

 

           מהאמור עולה כי המחלוקת בין הצדדים במקרה זה הינה עובדתית. העותר טוען כי הוא אינו בן דת אחרת, אולם הנתונים אינם תומכים בעמדתו. כאמור, בפנייתו למדינת ישראל הוא הצהיר כי הוא בן הדת הנוצרית. לטענת המדינה, ישנם ממצאים נוספים שתומכים במסקנה כי הוא בן דת אחרת, בדגש על העובדה כי הוא הוטבל כילד ובנו אף הוא הוטבל. לשיטת העותר, יש להעניק לממצאים האמורים משקל פחות משום שהעותר אינו אחראי לכך שהוא עצמו הוטבל; ומכיוון שבנו הוטבל בהיותו קטין על ידי משפחת העותר, וזאת כדי לתת מענה, להשקפת המשפחה, למצבו הרפואי דאז.

 

           על רקע האמור, התקיים דיון בפנינו ובמסגרתו בא כוח המדינה קיבל את המלצתנו לפיה יערך לעותר ראיון נוסף. עיינו בפרוטוקול הראיון, והוא אינו מיטיב עם גרסת העותר, שלא סיפק הסבר משכנע לנתונים שונים שתומכים בכך שהוא בן דת אחרת. אכן בבג"ץ 10226/08 זבידובסקי נ' שר הפנים (2.8.2010) נפסק כי אדם החוזר בו מהיותו בן דת אחרת רשאי שיקבל הכרה ביהדותו, אלא שנקבע כי סיטואציה זו דורשת בדיקה עובדתית ומשפטית טרם הכרעה, בהתאם לנסיבות המקרה. במקרנו, לא הונחה כל תשתית להתקיימות מצב דברים דומה אצל העותר.

 

3.        עמדת משרד הפנים מבוססת כנדרש. הקביעה לפיה העותר הינו בן דת אחרת עולה אף מהצהרותיו. התוצאה היא כי אין עילה משפטית להתערב בפעולת הרשות.

 

           העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ז (‏11.7.2017).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   16012390_Z10.doc   מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il