בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  5724/18

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופט מ' מזוז

 

העותרים:

1. מונא אחמד מחמד רסתם

 

2. עמותת גישה - מרכז לשמירה על  הזכות לנוע

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. שר הביטחון

 

2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

 

3. מינהלת התיאום והקישור

                                          

בקשה למתן צו על תנאי

                                          

בשם העותרים:

עו"ד בן ארי סיגי

 

בשם המשיבים:

עו"ד הופפלד לירון

 

 

 

 

 

פסק-דין

 

השופט מ' מזוז:

 

1.               עניינה של העתירה בבקשת העותרים להורות למשיבים להתיר את יציאתה מעזה וכניסתה לגדה המערבית של העותרת 1, תושבת רצועת עזה המשמשת כמשנה למנכ"ל סניף ארגון DWRC ברצועה (להלן: העותרת), לצורך השתתפות בהשתלמות מקצועית שמקיים הארגון ביריחו בימים 12-5 לאוגוסט 2018.  העתירה הוגשה ביום 30.7.2018.

 

2.               כעולה מתגובת המשיבים, הפניה מטעם העותרת התקבלה במנהלת התיאום והקישור (עזה) (להלן: מת"ק עזה) ביום 9.7.2018, באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית, ועוד באותו היום נבחנה הבקשה ונמצאה שאינה תואמת את הקריטריונים לכניסת תושבי רצועת עזה לישראל, ובהתאם לכך נשלחה לוועדה האזרחית הפלסטינית הודעה על ההחלטה לסרב לבקשה. ביום 17.7.2018 פנתה העותרת, באמצעות העותרת 2, במישרין למוקד פניות הציבור במת"ק עזה לבירור גורל פנייתה, ונענתה במכתב מיום  31.7.2018 כי בקשתה נבחנה וסורבה בשל אי עמידה בקריטריונים. ביני לביני הייתה גם פניה טלפונית מטעם העותרת למת"ק ביום 28.7.2018 לה נענתה באותה רוח.

 

3.               לטענת העותרת, החלטת הסירוב לבקשתה לוקה ב"חוסר סבירות, בשרירותיות, בהעדר הנמקה ובחוסר הלימה עם הקריטריונים שקבעו המשיבים". בהקשר אחרון זה, טענה העותרת כי בקשתה נכללת בגדרי הקריטריון, לפיו מותר המעבר בין איו"ש ורצועת עזה ולהיפך, "לבעלי תפקידים הקשורים לשיקום הרצועה (פקידי רש"פ וגורמים נוספים בעלי זיקה ישירה לשיקום בלבד)".

 

4.               בתגובה מטעם המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה לסרב את בקשת העותרת אשר אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בעניין כניסתם של תושבי עזה לשטח ישראל. החלטה זו ניתנה, כך נטען, בהתאם למדיניות הממשלה לפיה כניסתם לישראל של תושבי רצועת עזה, אשר הוגדרה ביום 19.9.2007 על ידי ועדת השרים לענייני ביטחון כ"שטח עוין", תהא מוגבלת בעיקר למקרים הומניטריים חריגים, בדגש על מקרים רפואיים דחופים (להלן: החלטת ועדת השרים). כן נטען, כי מדיניות זו נבחנה ואושרה על ידי בית משפט זה בשורה של פסקי דין, הן באופן כללי והן בהתייחס למעבר בין עזה לאיו"ש בפרט. הובהר, כי על פי הנטען בפניית העותרת ובעתירה, מתבקש מעברה של העותרת לאזור דרך ישראל לצורך הכשרה מקצועית של עובדי הארגון בו היא עובדת, אשר פעולותיו אינן נעשות בתיאום עם מדינת ישראל. זאת, בשעה שהקריטריון אליו הפנתה בעתירה עוסק בפעולות שיקום בלבד אשר מבוצעות בתיאום אל מול המדינה.

 

           עוד נטען בתגובה, כי בקשת העותרת התקבלה במת"ק עזה אך ביום 9.7.2018, פחות מחודש ימים לפני מועד היציאה המבוקש. זאת, שלא בהתאם לקבוע בנוהל בדבר "זמני טיפול בבקשות היתרים לפלסטינים תושבי רצועת עזה" (מאי 2018), לפיו זמן הטיפול הנדרש בבקשה להיתר השתתפות בכנסים באיו"ש הוא 50 ימי עבודה.

 

5.               דין העתירה להידחות על הסף, בראש ובראשונה מחמת שיהוי בהגשתה. כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים, בקשת העותרת להיכנס לישראל מרצועת עזה הוגשה ביום 9.7.2018, כאשר ההשתלמות מושא הבקשה עתידה להיערך בין הימים 12-5 לאוגוסט 2018. ברי כי הבקשה אינה עומדת בנוהל המסדיר טיפול בבקשות כגון דא כאמור בתגובת המשיבים. כפועל יוצא, גם העתירה לבית משפט זה הוגשה בשיהוי, רק ביום 30.7.2018, פחות משבוע קודם למועד תחילת ההשתלמות, באופן שגם אינו מאפשר בירור הדברים לגופם. אין בעתירה כל הסבר לשיהוי זה. בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי העתירה הוגשה בשיהוי המחייב דחייתה על הסף.  

 

           אוסיף, כי על פני הדברים גם לגופה העתירה אינה מגלה עילה להתערבות, שכן עניינה של העותרת אינו נופל בגדר החריגים לאיסור הכניסה של תושבי רצועת עזה לאיו"ש דרך ישראל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו, לפיהם המעבר בין רצועת עזה לאיו"ש דרך ישראל יתאפשר רק במקרים הומניטריים חריגים דוגמת טיפולים רפואיים דחופים, או בהתקיים תנאים אחרים הנקבעים מעת לעת על ידי הגורמים המוסמכים לכך בהתאם למצב המדיני והביטחוני המשתנה. מדיניות זו נבחנה ואושרה, לא אחת, על ידי משפט זה (בג"ץ 11120/05‏ חמדאן נ' אלוף פיקוד הדרום (7.8.2007); בג"ץ 9657/07 גרבוע נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (24.7.2008); בג"ץ 5268/08 ענבר נ' אלוף פיקוד הדרום (9.12.2009); בג"ץ 1892/10 אבו סרדאנה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (11.8.2010); בג"ץ 2088/10 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' מפקד אזור הגדה המערבית (24.5.2012)). כפי שהובהר בתגובת המשיבים, עניינה של העותרת אינו נופל גם בגדר הקריטריון של מעבר "בעלי תפקידים הקשורים לשיקום הרצועה (פקידי רש"פ וגורמים נוספים בעלי זיקה ישירה לשיקום בלבד)", המתייחס לבעלי תפקידים רשמיים ברש"פ ובגופים נוספים העוסקים בשיקום רצועת עזה בתיאום עם מדינת ישראל.

 

6.               אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏כ"ו באב התשע"ח (‏7.8.2018).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

 

_________________________

   18057240_B03.doc   אב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  supreme.court.gov.il