בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 7650/23

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

כבוד השופט ח' כבוב

 

כבוד השופטת ר' רונן

 

העותרות:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל

 

2. רופאים לזכויות אדם – ישראל

 

3. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. השר לביטחון לאומי

 

2. נציבת בתי הסוהר

 

3. היועצת המשפטית לממשלה

 

4. הכנסת

 

עתירה למתן צו על-תנאי

 

בשם העותרות:

עו"ד הגר שחטר; עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד עודד פלר

 

פסק-דין

השופט ח' כבוב:

1.            עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרות, שלוש עמותות רשומות, כי נוציא צו על-תנאי, המופנה אל המשיבים ומורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי), התשפ"ד-2023 (להלן: התיקון).

2.            כידוע, וכמפורט בין היתר בדברי ההסבר לתיקון, בבוקר יום 07.10.2023 התעוררו אזרחי מדינת ישראל וגורמי הביטחון, למתקפת טרור רצחנית וחסרת מעצורים, בהנהגת ארגוני הטרור ברצועת עזה. כך, וללא כל התרעה מוקדמת, נאלצה מדינת ישראל להתמודד מול מתקפה שגבתה מחיר כבד של למעלה מאלף נרצחים – חיילים, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים כאחד בהם גברים, נשים, קשישים וטף – ללא כל הבחנה; אלפי פצועים; ומאות חטופים.

           בשל המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל ועל אזרחיה, החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות מכוח הסמכות שבסעיפים 40(א) ו-40(א1) לחוק יסוד: הממשלה. לא זו אף זו, לנוכח האירועים האמורים, הכריז שר הביטחון על מצב מיוחד בעורף בהתאם לסמכותו לפי סעיף 9ג(ב) לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951; והשר לביטחון לאומי פעל מכוח סמכותו לפי סעיף 90ב(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש[, התשל"א-1971 בהכריזו על אירוע חירום אזרחי. מאז, מתנהלת מלחמה מול ארגוני הטרור ברצועת עזה; כל זאת בזמן שרוחות רעות מנשבות גם מצפון, שם פונו יישובים רבים בקרבה לגדר הגבול.

3.            בדברי ההסבר לתיקון הוטעם במפורש כי "כבר ערב פרוץ המלחמה נמצאו בתי הסוהר בתפוסה גבוהה מאוד. על רקע זה, העלייה החדה במצבת העצורים מאז תחילת המלחמה (כ–500 כלואים בתוך ימים ספורים) הביאה לגידול משמעותי בצפיפות במיתקני הכליאה, באופן שאינו מאפשר לעמוד בהוראות הדין לעניין שטח מחיה". כדי להתמודד עם ההשלכות הביטחוניות של המתקפה, וכחלק ממערך שלם של מהלכי חקיקה ותגובות שנקטו כוחות הביטחון השונים במדינה, במהלכם בוצעו מאות מעצרים – נחקק התיקון, בדרך של הוראת שעה לשלושה חודשים, שזה עיקר לשונו:

"1. בתקופה שעד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה יקראו את פקודת בתי הסוהר [...] כך שאחרי סעיף 19יט יבוא:

 

סימן ב'3: מצב חירום כליאתי

19כ. (א) שוכנע השר כי לנוכח המצב הביטחוני השורר במדינה, שבשלו הוכרז מצב מיוחד בעורף [...] יש צורך במקומות כליאה נוספים באופן מיידי, או שיש סבירות גבוהה כי יהיה צורך כאמור בהתבסס על חוות דעת מטעם גורמי הביטחון, וכי לא ניתן לקיים את ההוראות לעניין שטח מחיה או את ההוראות לעניין זכאות למיטה, רשאי הוא, בהמלצת הנציב ובהסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון, להכריז על מצב חירום כליאתי [...].

       (ב) ההכרזה תיכנס לתוקף עם מסירתה לנציב ותוקפה לא יעלה על חמישה ימים.

       (ג) הממשלה רשאית להאריך את תוקפה של ההכרזה לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על חמישה ימים.

      (ד) הממשלה, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, רשאית להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה לתקופות נוספות מעבר לתקופה כאמור בסעיף קטן (ג).

 

19כא. (א) הכריז השר על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ, רשאי מנהל בית סוהר להלין אסיר בחריגה מההוראות לעניין שטח מחיה, וככל הנדרש - גם להלינו שלא על מיטה בחריגה מההוראות לעניין זכאות למיטה, והכול בכפוף להוראות אלה:

(1) הלנת אסיר שלא על מיטה תיעשה רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה, ותהיה לתקופה קצרה ככל האפשר;

(2) לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול;

(3) הלנת אסירים בתא בחריגה מההוראות לעניין שטח מחיה ומההוראות לעניין זכאות למיטה תיעשה בהתחשב בגודל התא ובמאפייניו.

(ב) מנהל בית סוהר לא יפעיל את סמכותו כאמור בסעיף קטן (א) אלא

(1) לעניין תאים שבהם מוחזקים אסירים אלה:

(א) אסירים החשודים או נאשמים בעבירה מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ב) כנוסחו בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 57 והוראות שעה), התשפ"ב-2021, או אסירים שהורשעו בעבירות כאמור;

(ב) אסירים המוחזקים במעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979, או לפי החלטת מפקד צבאי בהתאם להוראות פרק ט' לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, שהוציא המפקד הצבאי באזור, כתוקפו מעת לעת;

(ג) אסירים המוחזקים מכוח צו כליאה שהוצא לפי הוראות חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, או מכוח הוראת כליאה זמנית שניתנה לפי החוק האמור;

(2) לעניין תאים שבהם מוחזקים אסירים אחריםאם שוכנע כי החריגה מההוראות לעניין שטח מחיה או מההוראות לעניין זכאות למיטה נדרשת, במישרין, נוכח המצב הביטחוני השורר במדינה כאמור בסעיף 19כ(א), ולאחר שלא נמצאו חלופות.

 

[...]".

4.            בפי העותרות טענות רבות על אודות התיקון, שלשיטתן, טומן בחובו "[החזקה של] אסירים ועצורים בתנאים בלתי אנושיים שפוגעים בצלם אנוש", נוכח הפגיעה ב"זכות לשטח מחייה מינימלי" וב"זכות למיטה". לא זו אף זו, נטען כי התיקון אינו מידתי "נוכח קיומם של אמצעים אחרים שפגיעתם בזכויות האדם פחותה – הוצאת אסירים לחופשה בסמוך לסיום המאסר, הפחתת השימוש במעצרים, הרחבת השחרור המינהלי, דחיית הכניסה לכלא והרחבת השימוש בחלופות מעצר". כן נטען, כי התיקון מייצר "הפלייה פסולה בין אסירים ביטחוניים לבין אסירים פליליים, [משהוא קובע] כי החרגתם של אסירים פליליים תתאפשר בכפוף לשני תנאים שאינם מתחייבים ביחס לאסירים ביטחוניים".

5.            לאחר שעיינו היטב בעתירה, ושקלנו נימוקיה מחד גיסא; ומאידך גיסא שיווינו לנגד עינינו את ההסדר המשפטי הקבוע בתיקון – לרבות היותו הוראת שעה לזמן קצר יחסית, ויתר נסיבותיו, מגבלותיו ומנגנוני האיזון שנקבעו בו, וכן את הריסון השיפוטי המתלווה דרך הכלל לביקורת שיפוטית על חקיקה, ריסון שמקבל משנה תוקף בעת נסיבות חריגות ששוררות במדינה, אשר נכפו עליה באופן לא צפוי, ומחייב זהירות יתרה (ראו והשוו להערת השופטת ע' ברון בהקשר זה בבג"ץ 6732/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת (01.03.2021)) – לא מצאנו כי קמה עילה להתערבות שיפוטית כמבוקש.

           משכך, דין העתירה להידחות.

6.            ודוקו. נקודת המוצא לביקורת השיפוטית על חקיקה היא כי "לא בנקל יקבע בית המשפט שחוק מסוים אינו חוקתי" (בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פ"ד סג(2) 545, 568 (2009)). לא בכדי נקבע, כי שומה על בית המשפט לגשת אל מלאכה שיפוטית זו בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, תוך כיבוד הרשות המחוקקת, ותוך שבית המשפט גוזר על עצמו איפוק וריסון ומפעיל סמכותו רק במקום שבו קיימת הצדקה ממשית לכך (ראו: בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 263 (2003)). כפי שתואר לעיל, העותרות ביקשו ללמדנו כי התיקון לא צולח את מבחני פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך הפנייה לפסיקת בית משפט זה בעניינים אלו ממש – הזכות לשטח מחייה מינימלי לאסירים (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים (13.06.2017)); והזכות ללון על מיטה (בג"ץ 4634/04 רופאים למען זכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (13.06.2017)).

           בהקשר אחרון זה מצאנו להבהיר, כי חרף מסקנתנו לפיה העתירה אינה מצדיקה התערבות שיפוטית בצוק העיתים – הרי שלא נס ליחן של פסיקות חשובות אלה; ואין בפסק דיננו כדי להקהות מהחשיבות שבשמירה על זכויות אסירים דרך הכלל. שהרי, כידוע, אין דומה אומדן הפגיעה בזכויות אדם בעיתות מלחמה לאומדנה במצבי שלום ולפיכך "מעשים שיפים הם לעת שלום – לא נוכל לקיימם לעת מלחמה" (ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202, פסקה 82 לפסק-דינו של המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין (2006)). הדברים וודאי יפים לענייננו. 

7.            נכון לציין גם כי בענייננו הפגיעה הנטענת בזכויות, לא נובעת במישרין מהתיקון גופו, אלא לכל היותר, מעצם הפעלת הסמכויות שהוענקו בגדרו; משכך, ספק אם יש בכלל מקום לבחינה חוקתית בנדון (ראו והשוו בג"ץ 8948/22 שיינפלד נ' הכנסת, פסקה 14 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן (18.01.2023)). כך או אחרת, העובדה כי מדובר בתיקון, קצוב בזמן, הכולל איזונים ובלמים פנימיים לרבות מנגנוני פיקוח, אישור ואשרור תוך הפעלת שיקול דעת, העשויים ליתן מרפא, ככל שיש בו צורך, לטענות העותרות, ועצם היותו מנגנון שנועד להתמודד עם מצב חירום פתאומי שמדינת ישראל לא ידעה כמותו מאז הקמתה – הכריעו את הכף.

8.            לא למותר לציין, כי הדעת נותנת שבמהלך תקופת תחולת התיקון כלל המערכות הביטחוניות יחלו בייצוב מצב החירום, ויוסיפו לבחון את מצבת ומצבם של האסירים והעצורים השונים.

9.            העתירה נדחית בזאת אפוא. בנסיבות העניין, אך משלא התבקשה תגובה, העותרות יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על הצד הנמוך, בסך של 2,000 ש"ח.

          ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשפ"ד (‏30.10.2023).

 

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

_________________________

   23076500_C01.docx   יש

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  https://supreme.court.gov.il